סכסוכי שכנים · בתים משותפים · רכוש משותף

השכן בנה ברכוש המשותף – האם אפשר לחייב אותו להרוס?

שכן שסגר חלק מהחצר, בנה מחסן או סככה, הציב גדר ושער או הרחיב את דירתו על שטח משותף אינו בהכרח רשאי להמשיך להשתמש בשטח כאילו היה רכושו הפרטי. עם זאת, גם כאשר הוכחה בנייה ללא ההסכמה הנדרשת, צו הריסה אינו ניתן באופן אוטומטי. הפסיקה בוחנת את הזכויות הקנייניות, משך הזמן שחלף, הסתמכות, היקף הפגיעה, התנהלות הצדדים והסעד המתאים בנסיבות המקרה.

בנייה ברכוש משותף מחסן, סככה, גדר, הרחבת דירה או מבנה קבוע עשויים לגרוע בפועל מזכויותיהם של יתר בעלי הדירות.
שימוש ייחודי גם בלי בנייה של ממש, תפיסת חצר או שטח משותף באופן שמונע שימוש דומה מאחרים עשויה להצדיק התערבות משפטית.
הריסה אינה אוטומטית גם לאחר שנקבעת פגיעה בזכות קניינית, בית המשפט או המפקח עשויים לבחון האם נכון להורות על הריסה, פינוי או סעד אחר.

לא כל שימוש ברכוש המשותף הוא השתלטות

בבית משותף קיימת הבחנה חשובה בין שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף לבין שימוש שהופך למעשה חלק מהשטח המשותף לשטח פרטי של אחד מבעלי הדירות.

שימוש סביר נבחן, בין היתר, לפי תנאי המקום והזמן ולפי השאלה האם הוא מאפשר גם לבעלי הדירות האחרים לעשות שימוש דומה. לעומת זאת, גידור שטח, חסימת מעבר, הצבת מבנה קבוע, יצירת כניסה פרטית או תפיסה של החצר לשימושו הבלעדי של דייר עלולים לחרוג משימוש סביר.

השאלה המרכזית אינה רק: "האם השטח משותף?" אלא גם: מה בדיוק עשה השכן בשטח, האם יתר בעלי הדירות יכולים להשתמש בו, האם קיימת הסכמה, ומה מלמדים צו הבית המשותף, התשריט והתקנון.

כך, למשל, בעניין קורן נ' אמיגה נדונו גידור ותיחום של חצר משותפת, שערים, מתקנים, בריכה, בעלי חיים ומבנה שהוקם בחזית הבניין. המפקחת הבחינה בין שימושים שיכולים להיחשב רגילים וסבירים לבין שימוש ייחודי שמצריך בסיס משפטי והסכמה מתאימה.

האם היתר בנייה מהעירייה מספיק?

לא בהכרח.

אחת הטעויות הנפוצות בסכסוכים מסוג זה היא להניח כי אם התקבל היתר בנייה, אין עוד משמעות להתנגדות השכנים. אלא שהמישור התכנוני והמישור הקנייני אינם זהים.

היתר בנייה עוסק באפשרות התכנונית לבצע את הבנייה. הוא אינו מעניק כשלעצמו לבעל דירה זכויות קנייניות בשטח שאינו שלו ואינו מחליף הסכמה של בעלי הזכויות מקום שבו הסכמה כזו נדרשת.

הלכת רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון היא אחת מאבני היסוד בנושא. באותו מקרה בוצעה בנייה ברכוש המשותף לאחר שניתן היתר בנייה, אך ללא הסכמת השכנים הנדרשת. בפסק הדין הודגשה ההבחנה בין קבלת היתר לבין הזכות לעשות שימוש ברכוש המשותף.

"יש לי היתר בנייה. אז השכן לא יכול להתנגד?"

זו מסקנה מסוכנת. לפני ביצוע הרחבה או בנייה בבית משותף צריך לבדוק לא רק את דיני התכנון והבנייה, אלא גם את הזכויות הקנייניות ואת מסמכי הבית המשותף.

אם הבנייה נעשתה בלי הסכמה – האם בית המשפט תמיד יורה להרוס?

כאן נמצאת אחת הנקודות החשובות ביותר בדין: לא כל פגיעה בזכות קניינית מובילה באופן אוטומטי לצו הריסה.

נקודת המוצא בפסיקה היא הגנה משמעותית על זכות הקניין. יחד עם זאת, כבר בעניין רוקר הכיר בית המשפט העליון בכך שגם הפעלת זכות קניינית כפופה לעקרון תום הלב, וכי בנסיבות המתאימות יש לבית המשפט שיקול דעת ביחס לסעד.

בהמשך, בעניין רע"א 8186/07 כרמל נ' ינקוביצקי, לא ניתן צו להריסת בנייה שבוצעה ברכוש המשותף עשרות שנים קודם לכן. בין השיקולים שנבחנו היו חלוף הזמן, העובדה שהבנייה נעשתה בידי בעלים קודמים והסתמכות על המצב שהיה קיים במשך שנים.

ארבעה שיקולים מרכזיים שעולים מהפסיקה

01 עוצמת הזכות
מהי הזכות שנפגעה ומה מעמדה הקנייני.
02 עוצמת הפגיעה
האם מדובר בפלישה שולית או בתפיסה ייחודית וקבועה.
03 מחיר ההשבה
מה יהיו התוצאות המעשיות של הריסה או פינוי.
04 התנהגות הצדדים
התנגדות, שתיקה, הסתמכות, מניעות ותום לב.

אין מדובר בנוסחה מתמטית. כל תיק נבחן לפי מכלול נסיבותיו. אולם השיקולים הללו מסבירים מדוע שני מקרים שנראים דומים מבחוץ עשויים להסתיים אחרת לחלוטין.

השכן אומר: "זה עומד פה כבר 20 שנה"

עצם העובדה שבנייה או גידור קיימים שנים רבות אינה הופכת את הרכוש המשותף לרכושו הפרטי של השכן. חלוף הזמן כשלעצמו אינו יוצר בהכרח בעלות ואינו מבטיח שתביעה תידחה.

עם זאת, הזמן יכול להשפיע מאוד על הסעד.

כאשר הבנייה קיימת עשרות שנים, בעלי הדירה הנוכחיים לא היו אלה שביצעו אותה, השכנים ידעו עליה ולא מחו, נוצרה הסתמכות או שאנשים שהיו יכולים להעיד על ההסכמות כבר אינם בחיים – שאלת השיהוי מקבלת משקל אחר.

בפסק הדין בעניין אבו חמאד נ' בן יוסף נדונו בין היתר מבנים ותוספות שהיו קיימים במשך שנים ארוכות. בחלק מהמקרים לא הורה המפקח על הריסה, תוך מתן משקל לחלוף הזמן, להסתמכות, לקושי הראייתי ולנסיבות שבהן נוצר המצב.

שתיקה ממושכת אינה "טאבו חדש" אבל היא עשויה להיות רלוונטית לטענות של שיהוי, מניעות, הסתמכות ותום לב — ובכך להשפיע על הסעד שיינתן בסוף ההליך.

מי בנה את החריגה – השכן הנוכחי או בעלים קודמים?

גם זו עשויה להיות עובדה משמעותית.

יש הבדל בין בעל דירה שמבצע בעצמו בנייה חדשה על שטח שאינו שלו, למרות התנגדות של בעלי זכויות אחרים, לבין אדם שרכש דירה שנים רבות לאחר שהבנייה כבר הייתה קיימת.

בעניין סגל פזית נ' קיינן אורנה משנת 2026 נדונה הרחבה של בית קפה על שטח שהוגדר כהצמדה משותפת. נקבע כי השימוש הייחודי והבנייה דרשו את הסכמת בעלי הזכויות הרלוונטיים. במסגרת בחינת הסעד ניתן משקל גם לכך שהנתבעות עצמן ביצעו את תוספת הבנייה, ולא רכשו נכס שבו הבנייה הבלתי מוסכמת הייתה כבר עובדה היסטורית.

בסופו של דבר ניתן שם צו לסילוק יד מן השטח.

שלוש דוגמאות שממחישות את ההבדלים

ניתן סעד

סגל נ' קיינן

שימוש ייחודי ובניית קבע בשטח הצמדה משותפת. הבנייה בוצעה בידי הנתבעות עצמן, ולא הוכחו ויתור או הסתמכות המצדיקים את המשך התפיסה.

המפקחת על רישום מקרקעין חיפה, 217/24, 9.3.2026
לא ניתן צו הריסה

כרמל נ' ינקוביצקי

בנייה היסטורית שבוצעה עשרות שנים קודם לכן ובידי בעלים קודמים. חלוף הזמן וההסתמכות על המצב הקיים השפיעו על ההכרעה ביחס להריסה.

רע"א 8186/07, בית המשפט העליון
הסעד נבחן לפי הנסיבות

אבו חמאד נ' בן יוסף

מבנים ותוספות ישנים, היסטוריה מורכבת ונזק ראייתי שנוצר לאחר שנים רבות המחישו מדוע העדר הסכמה אינו מוביל תמיד אוטומטית להריסה.

המפקחת על רישום מקרקעין נצרת, 169/20

האם אפשר לקבל פיצוי או דמי שימוש במקום הריסה?

במקרים מסוימים המחלוקת אינה מסתיימת בצו הריסה או פינוי בלבד. עשויות להתעורר גם שאלות כספיות, ובהן דמי שימוש בגין שימוש ייחודי במקרקעין.

בפסק הדין בעניין טרביה נ' אבו ריא, שאינו עוסק בבית משותף קלאסי אך ממחיש היטב את שאלת הסעד, הכיר בית המשפט בפגיעה בזכות הקניינית, אך בנסיבות המיוחדות נמנע מסילוק יד והעדיף סעד כספי.

חשוב להדגיש כי דרישה לדמי שימוש אינה מתקבלת רק משום שנעשה שימוש בשטח. יש לבסס את הזכות, את תקופת השימוש ואת השווי הנטען, ולעיתים נדרשת גם תשתית שמאית.

מהפרקטיקה של המשרד

צו להריסת סככות בסכסוך שכנים שנוהל על ידי משרדנו

בת"א 54319-03-22, שהתנהל בבית משפט השלום ברחובות, ייצגו עורכי הדין ירון אילון ועמרי אושינסקי את הנתבעים והתובעים שכנגד בסכסוך שכנים רחב היקף שנגע, בין היתר, לחניה, מבואה, שימושים ברכוש המשותף וסככות.

בית המשפט דחה את התביעה העיקרית וקיבל ברובה את התביעה שכנגד. בין היתר, הורה בית המשפט על הריסת הסככות הרלוונטיות בתוך 30 ימים, לאחר שנקבע כי הקמתן והשימוש בהן מהווים שימוש ייחודי במקרקעין והפקעה שלהם משימוש כלל הדיירים.

פסק הדין עסק גם בשימוש בלעדי בחניה משותפת, במבואה ובסעדים נוספים, וממחיש את החשיבות של מסמכי הבית המשותף, חוות דעת מקצועיות ותשתית ראייתית מסודרת בניהול סכסוך שכנים.

לקריאת המקרה ופסק הדין המלא ←

מה צריך לבדוק לפני שמגישים תביעה נגד שכן?

לפני שפונים למפקח על רישום המקרקעין או לבית המשפט, חשוב להבין קודם כל מהן הזכויות הרשומות ומה באמת קרה בשטח.

  • נסח טאבו עדכני
  • צו רישום הבית המשותף
  • תשריט הבית המשותף
  • התקנון המוסכם, ככל שקיים
  • הסכמי רכישה רלוונטיים
  • היתרי בנייה ותכניות
  • תמונות וסרטונים של הבנייה או השימוש
  • התכתבויות בין בעלי הדירות
  • פרוטוקולים של ועד הבית או אסיפות
  • מועד משוער שבו החלה הבנייה
  • זהות מי שביצע בפועל את הבנייה
  • פסקי דין או הסכמות קודמות בין הצדדים

במחלוקות שבהן עצם גבול השטח שנוי במחלוקת, לעיתים לא ניתן להתקדם בצורה רצינית בלי תשריט ברור, מדידה או חוות דעת מקצועית. ככל שהסעד המבוקש חריף יותר — למשל הריסת מבנה — כך יש חשיבות גדולה יותר להוכחה מדויקת של הפגיעה והזכויות.

מה עושים כאשר מגלים בנייה ברכוש המשותף?

לא מומלץ להתחיל בפעולה חד־צדדית כמו פירוק גדר, הזזת חפצים או חסימת השכן בחזרה. בסכסוכי שכנים, פעולה שנעשית מתוך כעס עלולה להפוך במהירות לחלק מהראיות בתיק הבא.

דרך מסודרת מתחילה בדרך כלל ב:

  • בדיקת מצב הזכויות ומסמכי הבית המשותף;
  • תיעוד מסודר של הבנייה והשימוש בפועל;
  • בירור מועד הבנייה והיסטוריית ההסכמות;
  • בחינת היתר הבנייה, ככל שקיים;
  • בדיקה אם קיימים הליכים או פסקי דין קודמים;
  • בחינת הסעד שמתאים למקרה — פינוי, מניעה, הריסה, השבת מצב או סעד כספי;
  • בחירה בערכאה המתאימה ובדרך הפעולה הנכונה.
המטרה אינה רק להוכיח שהשכן "לא בסדר" הליך משפטי צריך להיות מכוון לסעד מעשי שאפשר לקבל ולתוצאה שתפתור את הבעיה בפועל.

שאלות נפוצות

האם שכן יכול לבנות מחסן ברכוש המשותף בלי הסכמה?

לא ניתן לקבוע זאת רק לפי סוג המבנה. יש לבדוק את מעמד הקרקע, מסמכי הבית המשותף, ההסכמות בין בעלי הדירות והיקף השימוש שנגרע מהאחרים. כאשר מדובר בתפיסה ייחודית של רכוש משותף, עשויה לקום עילה לדרוש את הפסקת השימוש ואף את הסרת המבנה.

אם לעבודה יש היתר בנייה, עדיין אפשר לדרוש הריסה?

כן, במקרים המתאימים. היתר בנייה במישור התכנוני אינו יוצר לבדו זכות קניינית ברכוש המשותף ואינו מחליף הסכמה שנדרשת בין בעלי הזכויות.

מה קורה אם הבנייה קיימת עשרות שנים?

חלוף הזמן אינו הופך בהכרח את השטח לרכוש פרטי. עם זאת, הוא עשוי להשפיע על טענות של שיהוי, הסתמכות, מניעות ותום לב ועל השאלה איזה סעד יהיה צודק ומידתי בנסיבות המקרה.

האם העובדה שקניתי דירה כשהבנייה כבר קיימת משנה?

היא עשויה להיות רלוונטית. הפסיקה מבחינה לעיתים בין מי שביצע בעצמו בנייה בלתי מוסכמת לבין מי שרכש נכס שבו מצב כזה היה קיים במשך שנים. זו אינה הגנה אוטומטית, אך היא עשויה להשפיע על שאלת הסעד.

האם אפשר לדרוש דמי שימוש בגין השתלטות על רכוש משותף?

במקרים המתאימים ניתן לבחון דרישה לדמי שימוש ראויים. עם זאת, יש לבסס את עצם הזכות, תקופת השימוש והסכום הנטען, ולעיתים נדרשת חוות דעת שמאית.

איפה מגישים תביעה נגד שכן בבית משותף?

הדבר תלוי בעילת התביעה ובסעדים המבוקשים. חלק ניכר מן הסכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף מצוי בסמכות המפקח על רישום המקרקעין, אך קיימים גם מקרים שבהם ההליך המתאים הוא בבית המשפט. חשוב לבדוק את הסמכות לפני הגשת ההליך.

השכן בנה, גידר או השתלט על חלק מהרכוש המשותף?

לפני שמגישים תביעה — וגם לפני שמשיבים למכתב התראה או לתביעה שכבר הוגשה — חשוב לבדוק את מסמכי הבית המשותף, את היסטוריית השימוש וההסכמות, את מועד הבנייה ואת הסעדים שניתן לבקש בנסיבות המקרה.

המידע במאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, מסמכי הבית המשותף, הראיות והדין החל עליו.